מה מודדים מעבר למחיר הליד?
עלות לליד היא הוצאת המדיה חלקי מספר הפניות. עלות ללקוח היא העלות שנבחרה למדידה חלקי מספר הלקוחות שנסגרו. לפני ההשוואה מגדירים אם העלות כוללת רק מדיה או גם ניהול, הפקה ודף נחיתה. שימוש בהגדרות שונות יוצר השוואה מטעה.
דוגמה מספרית להמחשה, לא תוצאות לקוח
קמפיין א׳ הוציא 2,000 ש״ח והביא 100 פניות, שמתוכן נסגרו שני לקוחות. קמפיין ב׳ הוציא 2,000 ש״ח והביא 40 פניות, שמתוכן נסגרו ארבעה לקוחות. מחיר הפנייה בא׳ הוא 20 ש״ח ובב׳ 50 ש״ח, אבל עלות המדיה ללקוח היא 1,000 ש״ח בא׳ ו-500 ש״ח בב׳. הדוגמה אינה תחזית או הבטחה.
למה עדיין אי אפשר להסיק מי רווחי?
צריך לדעת מה כל לקוח רכש, מה עלות אספקת השירות והאם היו ביטולים. גם חלון הזמן חשוב: ייתכן שהלידים בקמפיין אחד טרם סיימו את תהליך המכירה. משווים קבוצות לידים שנוצרו בתקופות דומות וקיבלו זמן טיפול מספק.
איך מתעדים במערכת לידים?
לכל פנייה שומרים מקור, תאריך, סטטוס, אחראי ותוצאת טיפול. מסכמים בנפרד פניות מתאימות, פגישות ועסקאות. לא רושמים כל לחיצה על טלפון כאילו הייתה שיחה. אין צורך בפרטים אישיים שאינם נחוצים לטיפול.
מה עושים כשהעלות עולה?
בודקים אם השתנו איכות הפניות, התחרות, המסר או הטיפול במכירות. עלייה בעלות לליד יכולה להיות סבירה אם עלות הלקוח ירדה. לעומת זאת, יותר פניות במחיר זול אינן הישג אם הצוות אינו מצליח לטפל בהן. ההחלטה מתקבלת לפי תמונת המשפך, ולא לפי מספר יחיד.